החלטה בתיק בש"א 23489/07

1.                   המשיבים (להלן: "התובעים") הגישו תובענה לפיצויים בגין תאונת דרכים, שאירעה לתובעת 1 ביום 25.12.1999, בהתאם לאמור בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 (להלן: " חוק הפיצויים").

2.                   ביום 20.9.2007 מונה פרופ' אלדד מלמד כמומחה מטעם בית המשפט בתחום הנוירולוגיה, ודר' י. גרינטל מונה כמומחה בתחום האורטופדיה, זאת לשם חוות דעתם המקצועית בנוגע למצבה הרפואי ונכויותיה של המשיבה 1 (להלן: "התובעת"), אם וככל שנותרו בגין תאונת הדרכים.

3.                   עתה עותרות המבקשות (להלן: "הנתבעות") כי בית המשפט יאסור על התובעים להגיש למומחים הרפואיים שמונו מסמכים רפואיים, שנטען כי הם אסורים להגשת לעיונו של מומחה שמונה מטעם בית המשפט, היות והם מהווים חוות דעת שאסורה להצגה, כאמור בתקנה 8(א) לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), התשמ"ז - 1986 (להלן: "תקנות המומחים") ואלו הם המסמכים שהוגשו:

א.      הערכה נוירופסיכולוגית שנערכה לתובעת בחודש ינואר 2001 על ידי דר' מרים לבב וגב' יעל ברוקנר מבית החולים "שיבא".

בהתייחס למסמך זה, טוענות הנתבעות כי מדובר במסמך הערוך כחוות דעת, תוך שמפנות להחלטת בית משפט השלום בבת-ים בהמרצ' 1116/92, בו נקבע כי אין להמציא למומחה רפואי בדיקות נוירופסיכולוגיות, אף אם הן מצויות בתיקו הרפואי של התובע.

ב.      תעודת שחרור מבית חולים Sinai Hospital הנמצא בבולטימור, ארה"ב, מיום 22.10.2003, שם עברה התובעת 1 ניתוח אורטופדי.

גם במקרה זה טוענות הנתבעות כי מדובר במסמך אשר נערך כחוות דעת, תוך שאינו מתאר רק את תולדות פגיעת התובעת, הבדיקות שעברה, והטיפול הרפואי שהוענק לה, אלא מנהל דיון ומסיק מסקנות באשר לשיטות שיקום וטיפול, ונטען כי נערך לצרכי משפט ולא במהלך השוטף והרגיל של רישום טיפולים רפואיים או בדיקות להן נזדקקה תובעת 1.

4.         התובעים טוענים כי המסמכים שהוגשו על ידם למומחים הרפואיים שמונו, הינם מסמכים שנערכו והוכנו במסגרת הטיפול הרפואי השוטף והממושך בתובעת, וכי במסגרת טיפול זה נשלחה התובעת להערכה נוירופסיכולוגית, כאשר לאבחון זה יש התייחסות בסיכומי השחרור של התובעת, כפי שהעולה מהנספחים לבקשה למינוי מומחים, מסמכים אלה מותרים להגשה למומחים מטעם בית המשפט.

            בהתייחס למכתב השחרור מבית החולים בבוליטמור, ארה"ב, טוענים התובעים כי הן מכתבו של פרופ' דרור פלאי, שנטען כי צורף בטעות במקום מכתבה של הגב' גרוס-הנדלר, והן מכתבה של סינדי גרוס-סנדלר מתארים את הניתוח שעברה התובעת ואת השיקום בעקבותיו, ונשלחו על ידי הרופאים האמריקאים לרופאים הישראליים לצורך המשך טיפול, ומכאן ההמלצות המצויות בהם, ואולם אין בהם משום חוות דעת או אמירה שיכולה להשפיע על המומחה.

5.         המצאת מסמכים למומחה רפואי בתובענה לפי חוק הפיצויים הוסדרה בתקנה 8(א) לתקנות המומחים שזו לשונה:

"8(א). תוך חמישה עשר ימים מיום שהודע לנפגע על מינויו של מומחה, ימציא הנפגע למומחה ולכל בעלי הדין האחרים את כל המסמכים בדבר הטיפול הרפואי שניתן לו ובדבר הבדיקות שנבדק לצורך אותו טיפול, הנוגעים לעניין שבמחלוקת, ובלבד שלא יגיש למומחה חוות דעת רפואית."

מלשון התקנה אנו למדים כי המסמכים שהמצאתם הותרה, סויגו בשלושה סייגים:

א.                  על המסמכים להיות "בדבר הטיפול הרפואי", לרבות בדיקות לצורך הטיפול.

ב.                  על המסמכים להיות "נוגעים לעניין שבמחלוקת".

ג.                    נאסרה הגשה של חוות דעת רפואית.

מטרת הסייגים בתקנות היא לאפשר למומחה הרפואי, אשר מונה על ידי בית המשפט, להתרשם בעצמו ממצבו הרפואי של התובע, תוך שהוא רשאי לעיין במסמכים הכוללים מידע מכלי ראשון בדבר הטיפול הרפואי שניתן לתובע מיום התאונה, בעקבות הפגיעה. זאת, להבדיל מפרשנות ומסקנות שניתנים על ידי רופא אחר, שאינם בגדר מידע ראשוני שכזה ואינם מכלי ראשון. מטרת הסייג היא לאפשר למומחה לגבש חוות דעת עצמאית ואובייקטיבית, שתהיה פרי בדיקתו, המומחיות, העיון ושיקול הדעת הבלעדי שלו.

6.         על מנת להחליט ולקבוע אם מסמך מותר להצגה למומחה, יש לבדוק אם מדובר במסמך שנערך על ידי גוף בלתי תלוי בבעלי הדין, שלא ביוזמת בעלי הדין, ולצורך הטיפול בו. כמו כן, יש לבדוק האם המסמך משקף שלב טבעי של הטיפול הרפואי והאם יש באבחנות והערכות שבו כדי לסייע למומחה באופן אובייקטיבי לגבש עמדתו, או שמא יש במסמכים כדי לפגוע באי תלותו של המומחה הרפואי ולהשפיע על חוות דעתו. (ראה לעניין זה רע"א 2339/96 אררט חברה לביטוח בע"מ נ' דלל , פ"ד נ(4) 529).

          ההלכה מורה כי גם טיפול פסיכולוגי הוא בגדר "טיפול רפואי" אף שהפסיכולוג אינו רופא שכן הפסיכולוגיה מוכרת כמדע הנפש ובמסגרתה ניתן להגיש עזרה טיפולית בתחום הנפש (רע"א 5638/95 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' שמור, פ"ד מט(4) 865 (1996)). כן נפסק, כי המונח "מסמך" שבתקנות  המומחים, המותר בהמצאה למומחה, כולל גם מסמך שנערך שלא על ידי רופא. כשמדובר במסמכים שנערכו על ידי מוסדות בלתי תלויים בבעלי הדין ושלא ביוזמתם, אלא כחלק מתהליך רפואי שיקומי, אזי גם אם תמצא אמירה שניתן לראותה בגדר חוות דעת, אזי יש לבחון אותה על מכלול הדברים תוך שיש ליתן למומחה מטעם בית המשפט כי ידע להתעלם מכל אמירה כאמור והמסמכים יותרו להעברה (רע"א 2339/96 אררט חברה לביטוח בע"מ נ' דלל, פ"ד נ(4) 529 (1996)).

7.         מצאתי כי דין הבקשה להידחות, ואסביר טעמיי;